דיאלוג אישי מורה - תלמיד

הדיאלוג האישי

נקודת המוצא ביצירת דיאלוג משמעותי בין מורה לתלמיד היא המוכנות להיכנס לשיחה מעמדה של הקשבה, מעמדה של סקרנות, מעמדה של אי-ידיעה והפתעה. זו הזמנה למפגש עם התלמיד, להקשבה לצרכיו, להכרת חלומותיו וקשייו. הדגש הוא על עצם המפגש האנושי שנוצר בין אדם לאדם ותחושות המיוחדות שהוא עשוי להוליד, כמו אמון, ביטחון, קרבה, תמיכה.

יש במפגש האישי הזמנה של מורים ותלמידים לצאת למסע היכרות עם עולמם הפנימי.

תנאי הכרחי ליצירת דיאלוג הוא לראות את ה"אתה" במרכז ולא את ה"אני". הגילוי והחקירה חייבים להיות משותפים באופן דמוקרטי ושוויוני. בדיאלוג, כל צד מביא את הווייתו ללא מסכות, מתוך כנות, תוך ראיית ריבוי הפנים של האחר. תפיסה לא שיפוטית והתייחסות לצרכיו, התנסויותיו, מחשבותיו ורגשותיו של האחר. ראיית האדם כייחודי ולא כחלק מתבנית. במצב זה גובר הסיכוי ליצור את המרחב הבין-אישי המאפשר התפתחות ושינוי.

הדיאלוג מעצם טיבו הינו פעולה חופשית (לא כפויה), ולכן כדי שיתרחש, על המשתתפים לרצות לתקשר, לחלוק רעיונות, צרכים ורצונות ולכבד את הרצונות של האחרים. הדיאלוג תלוי אפוא במחויבות ובמוטיבציה של המשתתפים להיות מעורבים, לשתף פעולה ולתרום לתהליך.

מתוך גישות אלו צומחות הנחות היסוד של המושג דיאלוג:

• דיאלוג משמעותו קשר הדדי בין המורה והתלמיד תוך מתן כבוד האחד לשני והכרת הייחודיות בכל אדם.
• דיאלוג מאפשר גילוי משותף של המציאות ושל תובנות חדשות.
• דיאלוג תלוי במחויבות של המורה והתלמיד להיות מעורבים, פעילים ואקטיביים.
• דיאלוג מזמן למורה הקשבה לעולמו הפנימי של התלמיד והקשבה לעולם הפנימי של עצמו.

לטיב ההתקשרות בין מורים לתלמידים יש השפעה רבה על תפיסת התלמידים את עצמם ועל התפתחות הדימוי העצמי המלווה אותם. דרך מבטו של המורה יכולים התלמידים לחוות עצמם כבעלי ערך עצמי. השיח האישי בנושאים שמעבר להישגים לימודיים מציע אפשרויות שונות לבניית ערך עצמי ללא תלות בהצלחות לימודיות.

נוסף לכך, המורים הנתפסים כדמויות משמעותיות פוטנציאל להוות גורם משתנה בעיצוב יכולת העמידות במצבי משבר.

מחקר שנערך בארצות הברית בשנת 2005, בדק את השפעת סגנון ההוראה על ההתקדמות הלימודית של ילדים בסיכון. המחקר מצא כי התוצאות הטובות ביותר נתגלו כאשר המורים:

• הקשיבו לילד ונענו לצרכיו, למצב רוחו, לתחומי ההתעניינות שלו וליכולתיו, והניחו לו לכוון את האינטראקציה.
• יצרו אויירה חיובית בכיתה באמצעות שיחות נעימות, הרבה צחוק והתלהבות.
• גילו חום ו"דאגה חיובית" כלפי התלמידים.
• הטיבו לנהל את השיעורים, עם ציפיות וכללים ברורים אך גמישים, כך שהתלמידים פעלו במידה רבה באופן עצמאי.

        

ולסיום: העמקת הקשר האישי עם תלמידים עשויה ליצור אצל המחנכים משמעות וסיפוק. 

הפוסט מבוסס בעיקרו על: דפנה בראשי-אייזן, מ' ל'-ט'. (2008). דיאלוג מורה תלמיד - מתווה לשיחות אישיות בין מורים לתלמידים. מח' הפרסומים משרד החינוך.

בפוסט הבא - על ריבוי אינטלגנציות