על החינוך האישי

הקדמה

בית הספר, בו אני מלמד, הצטרף בשנת הלימודים תש"ע לרפורמת "אופק חדש", שאינה אלא הסכם עבודה בין הסתדרות המורים לממשלת ישראל. יחד עם השינוי בתנאי העסקה של המורים, רפורמת "אופק חדש" איפשרה  לבית הספר לערוך גם שינויים פדגוגיים-חינוכיים ובמסגרת זו הופעלה תכנית "החינוך אישי" שבה שובצו לכל כיתת אם שני מחנכים והכיתה חולקה לשתי קבוצות.

חינוך אישי מהו?

תוכנית ה"חינוך אישי" יוצרת מערכת חינוך הרואה בכל תלמיד אדם בעל כישרונות וצרכים ייחודיים. מטרת התוכנית לתת מענה אישי-משפחתי לכל תלמיד, על מנת לאפשר לו למצות את מלוא הפוטנציאל הגלום בו, תוך מעורבות והשתלבות מקסימאלית בשלל ההזדמנויות העומדות בפניו. תהליך זה מעלה את הדימוי העצמי והחברתי של התלמיד וכן את הישגיו הלימודיים. התהליך משפר את האקלים החברתי מפחית את האלימות, והדימוי האישי / הבית-ספרי/ והיישובי משתנה לטובה. תוכנית החינוך האישי רואה את התלמיד כחלק מהסביבה המשפחתית והחברתית בה הוא חי.

הקשר האישי-משפחתי בין התלמיד והמערכת מתבצע ע"י המחנך - איש הצוות החינוכי בביה"ס שמקבל משרת חינוך גדולה מהקיים והוא האחראי על קבוצת תלמידים קטנה (בת חמישה-עשר עד עשרים תלמידים). המחנך האישי נמצא בקשר אישי יום-יומי עם התלמיד ומשפחתו.

השחרית

השחרית היא המסגרת הארגונית בה פועל המחנך עם קבוצת החינוך שלו. מפגשי השחרית נערכים פעמים בשבוע, צורת הישיבה היא במעגל וזאת על מנת "לשבור" את המבנה המסורתי של מורה-תלמיד וליצור מבנה חדש של שוויון כאשר המורה הוא אחד מהקבוצה ותפקידו להנחות את הפעילות בשחרית.

המטרות העיקריות בשחרית היו: בשכבה ז' בעיקר הכרות וגיבוש הקבוצה, בשכבה ח' – קבלת השונה וסובלנות, ובשכבה ט' – בעיקר הכרת החוזקות האישיות, הפניית המוטיבציה, המצויה אצל כל אחד ואחד מתלמידים, והבאתם לידי ביטוי גם בתחום הלימודי – התנהגותי.

מובן מאליו שלאורך שלוש השנים עסקנו גם בתכנית עבודה אישית, אקטואליה ונושאים שוטפים שונים על פי לוח השנה העברי.

על מנת לממש את החזון, בר הביצוע הזה, המורה עצמו חייב לעבור שינוי שעיקרו הוא: לעזוב את התפיסה שהתלמיד צריך ללכת עם המורה ולהשתלב בכיתה ובמה שהוא עושה, ולאמץ את הגישה שבה המורה הולך אל התלמיד, מכוון אליו וזורם אתו ועם צרכיו. מורה המפנים ומקבל את עקרונות החינוך האישי מוכן ללכת דרך ארוכה עבור תלמידיו, אמנם הוא צריך לאהוב את החומר שהוא מלמד, אבל האכפתיות האמיתית שלו מופנית לתלמידים.

לית מאן דפליג שאין זה שינוי מובן מאליו ועל כן המורה חייב לקבל כלים תיאורטיים והתנסות מעשית על מנת לעבור את השינוי הדרוש. לשם כך נחשפנו לשלושה כלים תיאורטיים משמעותיים: הדיאלוג האישי, זיהוי גורמי מוטיבציה וריבוי אינטלגנציות.

על הדיאלוג האישי  מורה - תלמיד, בפוסט הבא.